Bookmarking אתר מאמרים לפרסום, הפצה וקידום של מאמרים בחינם

כתיבת ספר תורה היא מצווה עשה מן התורה שחלה על כל אחד ואחד מישראל, כמו שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא, יט). במאמר זה אני אביא את הדינים העיקריים של המצווה, את הטעמים שנאמרו לה, ואת השאלות העכשוויות שעולות בהקשר שלה.

* הדינים: לפי הרמב"ם (הל' ספר תורה פ"ז ה"א), מי שירש מאבותיו ספר תורה אינו יוצא בזה, אלא מצווה לכתוב או לשכור לכתוב לעצמו ספר תורה בעל-פה. אבל אם יקנה ספר תורה מוכן, או שיקנה אחד שחסר בו מעט אותיות, ויגמור לכתוב אותן בשליחותו, הרי הוא יוצא. לדעת הרמ"א (יו"ד ע"ר א), אין מעלה ברכישת ספר תורה, אלא מחוייב לכתוב בעל-פה. הנשים, לדעת החינוך (מ"ח), פטורות ממצווה זו, אבל לדעת השאגת-אריה (ל"ה), הנשים מחוייבות במצווה, אבל אינן שייכות לכתיבת התורה, אלא ישכרו לעבורן.

* הטעמים: שני טעמים עיקריים נאמרו למצווה: הראשון, להמשיך את המסורת של התורה שנתנה מהר סיני, בדיו ובעל-פה, בדיוק כמו שנאמר: "מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני" (מנחות ל). השני, להבטיח שיש לנו מחשבת-תורה בבתי-נו, בבתי-מדרש, בבתי-עבד, בבתי-חי, בבתי-חי, בבתי-חי, בבתי-חי, בבתי-חי, בבתי-חי, בבתי-חי, בבתי-חי, בבתי-חי, בבתי-חי. "ושננתם לבניך ודברת בם" (דברים ו, ז).

* השאלות העכשוויות על כתיבת ספר תורה: בזמננו, יש לנו ספרים מודפסים שמכילים את כל התורה שבעל-פה, ואפשר ללמוד מהם בקלות ובנוחות. האם אנחנו עומדים בחיוב המצווה ברכישת ספרים אלה, או שאנחנו חייבים להשיג ספר תורה כשר שנכתב בדיו על-פה? האם אנחנו מחוייבים ללמוד מהספר תורה שלנו, או שמספיק להיות בעליו? האם אנחנו מחוייבים להתעניין בדיני הכתיבה