Bookmarking אתר מאמרים לפרסום, הפצה וקידום של מאמרים בחינם

סגנון התמודדות שני אשר עלה מן הממצאים כמקדם את תנועתה של המערכת הזוגית הוא "חברות משולבת עם החיים" – סגנון התמודדות זה עסק במשאב של בסיס איתן של קשר המאפשר לקיים בהווה חברות רבת ערך הנשענת על אהבה עמוקה. הזוגות השתמשו במשאב זה אותו צברו במהלך שנות זוגיות רבות ומחפשים דווקא את המשותף על פני הזר והנפרד. כך, על ידי מציאת הנקודות המשותפות שעוד נותרו, כגון תחביב או פעולה משותפת מוכרת מן העבר, הם יכולים לבסס את התקשורת ולהדגיש את הקיים על פני החסר. בנוסף, מוטיבים של אהבה הדדית והבסיס האיתן של החברות מאפשרים לזוגיות אופי חדש של תקשורת והנאה מחלקים של "הביחד" המשותף, אשר קודם לכן יכלו להיתפס כזניחים וכיום מקדמים את הרווחה הנפשית המשותפת של המערכת הזוגית כולה. סגנון התמודדות שלישי שעלה מדיווחיהם של הזוגות מכונה "להתעורר כל בוקר מחדש" – בסגנון זה, ההתמודדות עם האובדן ביחסים הזוגיים כאשר אחד מבני הזוג מאובחן כסובל מירידה קוגניטיבית קלה, ייצרה מצב בו רב הנסתר על הגלוי. לאור המציאות כי בן/בת הזוג המאובחן משתנה באופן בלתי צפוי בתנועה של השתנות עם חזרה לעצמו או ללא, הוא הופך זר לרגעים עבור בן/בת הזוג שאינו מאובחן. מבקשת לחוות את האפשרויות הקיימות בפני הזוגות בכל רגע נתון. באמצעות גמישות וסבלנות כלפי המציאות הנוכחית, יכולים הזוגות להתמקד במה שקורה ב"כאן ועכשיו" של החיים הזוגיים. חשיבות המחקר מבחינה תאורטית אפשרה פתיחתו של מרחב, המבקש להתבונן על זקנה ועל המשמעויות הרבות הנגזרות כלפי זקנים בתוך הרצף שבין בריאות ואיתנות לחולי ותלות. כמו כן, ממצאי המחקר אפשרו קידומה של הסתכלות נרחבת על תפיסותיהם של כל אחד מבני הזוג את עצמם, את הזוגיות ואת דרכי ההתמודדות שהם מסגלים עבור עצמם בתוך המציאות המורכבת של תהליך ההזדקנות, מנקודת מבט זוגית. מבחינה יישומית, המחקר ביקש לקדם חשיבה בנוגע להתערבויות אפשריות היכולות לאפשר הסתגלות מוצלחת למערכת הזוגית, נוכח הירידה הקוגניטיבית. נערות ליווי

6. האם אתם מרכלים ביחד? זוגיות זה כמו קבוצת כדורגל. זו נבחרת מצומצמת של שני אנשים שאמורים ללבוש את אותם מדים ולהיות בהווי משותף. חלק ממה שעושה קבוצה לכזאת זה שיש לה יריבות. לא חלילה יריבות כדי לשנוא או להילחם אלא כדי לייצר זהות משותפת ובידול. אנחנו מול האחרים. כשאנחנו מרכלים על אחרים אנו לא בהכרח עושים את זה כדי להעליב אותם או לפגוע בהם, הרבה פעמים זה פשוט מחזק את ההווי הפנימי שלנו, את היחד, את האנחנו המשותף. שווה לנסות את זה. זה גורם הרבה פעמים לבילוי משותף שמקרב אותנו האחת לשני. 7. האם אתם יודעים לריב מבלי לפגוע קשה? זוגיות זו לא רק אהבה וימים נעימים. זה גם לשרוט ולהישרט לפעמים. עובדה זו לא הופכת את הזוגיות ללא בריאה. שאלת המפתח היא: האם ברגעים כאלה אתם יודעים לנהל את המלחמות ביניכם, מבלי להרוג או לפצוע קשה ולחלופין עם לסלוח? לא מומלץ לפגוע בנקודות רכות של הצד השני גם כשהדם עולה לנו לראש, וכן מומלץ לאחר שהכעס עבר את השיא להושיט יד ולסיים את הסיפור, עם שיחה בריאה על מה שקרה שתאפשר לנו ללכת הלאה בלי פצעים פתוחים שיתקשו להגליד אחר כך.

אם בעבר התבססה תחושת השייכות שלו במידה רבה על קבלה של תשומת לב וטיפול מאישתו, עכשיו הוא יכול להשתייך על ידי הפיכתו לשותף תורם ופעיל בהורות ובזוגיות, שותף נחוץ שאי אפשר בלי מעורבותו ועזרתו. הגבר יכול להקל מאד על האישה אם יאפשר לה שעות מנוחה בתוך ורצוי גם מחוץ לבית, יקח או יפחית ממנה אחריות בתחומים שונים של אחזקת הבית והטיפול בילדים. האישה צריכה להיות ערה לכך שהגבר עלול להרגיש נטוש כתוצאה מהקשר הצמוד בינה לבין התינוק ולעודד אותו להיכנס כשותף ולקחת חלק בהורות ולא לראותה כנחלתה בלבד. איך מתחלקים בטיפול בילד בצורה שווה? חלוקת התפקידים בין בני הזוג לא חייבת להיות נוקשה. אין טעם ליצור שוויון מלאכותי בטיפול בתינוק, אלא חשוב למצוא איזו חלוקה טובה ומתאימה לכל זוג ואין בכך כללים קבועים מראש. חשובה ביותר הרגישות של שני בני הזוג זה לזה, ללמוד לשים עצמנו לרגע במקום בן הזוג ולזהות מה הוא צריך, כיצד ניתן לסיע לו ומתי צריך להחליפו. התמודדות כצוות, שחבריו דואגים ועוזרים זה לזה, אל מול הקושי, היא יעילה יותר ויוצרת אוירה טובה בין בני הזוג של "יחד הצלחנו לעשות זאת". כדי לשמור על ה"ביחד" חשובה ביותר גם תקשורת פתוחה, שתאפשר לנסות ולהבין רגשות, מחשבות, ציפיות ובעיות שיש לכל אחד בשותפות הזאת ("נפגעתי כשהתעסקת עם התינוק ושכחת להתעניין איך היתה הפגישה עם הבוס", "הייתי מתה שגם אתה תקום אליו בלילה"), ולתכנן כיצד נערכים למציאות החדשה. חשוב לדבר ולפתוח תחושות מעיקות, כשהן עדיין קטנות ולפני שנוצר הר של מרירות וטינה. במקביל להורות, חשוב להמשיך ולטפח את האינטימיות הזוגית, להקדיש זמן זה לזה ללא נוכחות התינוק. אפשר להיעזר בסבתות, חברות ומטפלת כדי לקחת פסקי זמן שיאפשרו לשוחח ולבלות יחד, לתדלק את הזוגיות באופן שוטף ולא לעסוק רק בכיבוי שרפות. מותר ורצוי לעשות הפסקה מההורות, לדבר על עבודה, תחביבים ושאיפות, להתעניין בבן הזוג כאדם, לא רק כהורה. בסופו של דבר, זוגיות טובה נותנת כוחות ואנרגיה, החשובים גם להתפתחות האישית וגם להורות.

אני לא אומר שאנחנו לא צריכים להתקדם בסולם ההתפתחות האישית כדי להפוך להיות מותר האדם כפי שאומרים, אבל כשזה נוגע לזוגיות בריאה החוק צריך להיות "כל אדם מגיע לעולם עם חבילת הפגמים הייחודית לו, וכשאני בוחר בבן זוג, אני בוחר גם את חבילת הפגמים שאיתה אני יכול לחיות לאורך זמן". אנרגיה חיובית – במשך כל השנים הבאות אתה תלך לישון ותקום בבוקר עם האנרגיה של בן זוגך, עם הפנים שלו כפי שאתה חווה אותם כשאתה עוזב בבוקר או מגיע הביתה. לכן עשה לעצמך טובה ותבחר באנרגיה טובה, נעימה, רגועה עד כמה שאפשר. חוקר הזוגיות הנודע ג'ון גוטמן ניסח חוק יחסים פשוט: אם היחס בין מספר האינטראקציות הטובות למספר האינטראקציות הלא טובות יורד מחמש לאחד, הסיכוי שלכם להתגרש עולה פלאים. דבר שלישי ואחרון היא לעבוד בתוך הקשר. כשאנחנו מגיעים הביתה אנחנו מצפים לזרוק את התיק, לחלוץ נעליים ולהניח את הרגליים על השולחן באקט שמסמל "סיימתי לעבוד להיום". אבל האמת היא שזוגיות היא עבודה ככל עבודה, בדיוק כפי שהורות היא עבודה.

ההיקשרות של ילדה לאביה, צריכה גם היא להיות פתורה לפני שהיא תוכל לתת את עצמה לבן זוגה ולהיות לאישה. זוגיות מוצלחת דורשת את ההקרבה והטרנספורמציה של הקשר הילדי המוקדם שלנו להורינו – הילד לאימו והילדה לאביה… ילדה נכנסת לחיים בתוך ספירת ההשפעה של אימה. אביה מחזיק בסוג של קסם כלפיה, ואם הכל הולך כשורה, היא יכולה להתאמן באמנות משיכת הגברים בטווח הבטוח של אהבתו. אך, אם היא נשארת בספירת ההשפעה של אביה, היא נשארת “ילדה של אבא’לה”. היא יכולה להפוך להיות מאהבת של מישהו, אבל היא לא מתבגרת באופן מלא לתוך הנשיות שלה: יש לה קושי להתייחס לבן הזוג שלה כפרטנר שווה לה ולהיות לאמא נדיבה ונותנת לילדיה. כדי להפוך להיות אישה, זהו צעד הכרחי לילדה לעזוב את הגבר הראשון בחייה – אביה- ולחזור לעמוד לצד אימה”. “ככל שמערכת יחסים מתפתחת להיות יותר עמוקה ונמשכת זמן רב יותר, המוות נכנס יותר והופך לחלק ממנה. אנחנו עשויים להיכנס למערכת יחסים עם הציפייה שהיא תמלא אותנו ותסיים את הבדידות או את הנזקקות שלנו. המציאות היא שזה בסופו של דבר מוביל למוות. גם כאשר אהבה משגשגת בזוגיות, חוסר השלמות של הנשמה נשאר עבור כל אחד מבני הזוג – שהזוגיות אינה יכולה למלא אותה. התמודדות עם חוסר השלמות האנושי העמוק הזה מוביל אותנו למסתורין הגדול של החיים, למימד הרוחני והדתי. כאשר האשליות נעלמות ומתות, זוגות שאהבתם נותרת חיונית גם לתוך לגיל הזקנה, מתעמתים הן על גבולות השותפות הזוגית והן על מסתורין גדול יותר. הם מוותרים על התקווה שבן הזוג שלהם יספק את מה שאף בן זוג אחר לא יכול, הם מתחילים להסתכל באופן יותר אוהב אחד על השני, משחררים אחד את השני מהצפיות המוקדמות שלהם והם נכנעים לתהליך שתוצאתו נותרת בלתי נראית”.