Bookmarking אתר מאמרים לפרסום, הפצה וקידום של מאמרים בחינם

היא למעשה מסלול מקוצר לזוגיות, והם לא באו לשחק משחקים (לפחות לא כרגע). איך אמרה סיגל? "לחפש אהבה בגיל 50 זה לא כמו בגיל 30", אז מסתבר שגם ריאליטי של מחפשי אהבה בני 30 או מחפשי זוגיות בני 50 – הוא לא אותו דבר. בהתייעצות עם חברותיה בחרה לעצמה סיגל שני גברים פוטנציאלים, שהם איך לא – הפכים גמורים. צחי הטבעוני הגיע עם סירי חריימה מן הצומח וחוסר חשק לשתות יין, בעוד אמנון נכנס אל שטח האש עם לוק תל אביבי מעוטר ביין ושוקלד. ומכאן, החל לו ערב של צבירת נקודות – אמנון מחמיא למסגרות במקום לילדים, ומנגד צחי עוזר להגיש מרק (1:0 לצחי). לאורך כל הארוחה נראה שצחי פשוט מנצח בנוקאאוט – המשפחה נשבת בקסמיו של הבחור שבילה חמש שנים מחייו בכפר דרוזי וזנח את כל רכושו כדי לטייל באופנוע. ומנגד, נראה שקצת נחבא מהכלים ונסתר מתשומת הלב של הבוחנים הוא אמנון, המורה ליוגה שהמיר את מקצועו לשטיפת מכוניות כי הוא מסרב להיות צבוע עם עצמו. אלא, שלמרות הרעש והצלצולים שלכאורה הביא איתו צחי, נראה שדווקא רגע אחד במטבח הוא שעשה את כל ההבדל. משפט שלא נתפס סקסי לכל הדעות – אך משום מה כבש את סיגל והוביל את השנייים להתחבק ארוכות מרוגשים. פה, כבר כולנו ידענו. סיגל, שלקחה לעצמה לילה להבין את מה שאנחנו כבר הרגשנו, נוסעת עם בוקר אל ביתו של אמנון אל עבר הדייט השני.

לפעמים זה אפילו יותר משמעותי מאשר לתת יד ולעזור פיזית, כי כשאין מוטיבציה הכל כבד, איטי וחסר יצירתיות. לעומת זאת כאשר יש חשק, אנו מצליחים לעשות בעצמנו יותר בקלות. איך מגלים מהו כיוון הנשמה? לפני מספר שנים הגיעה לטיפול אשת עסקים מצליחה. היא דיווחה על חוסר סיפוק המלווה בבעיות הרודפות אותה סביב העסק. החלטנו לברר האם מה שהיא עושה הוא באמת היעוד שלה ושל נשמתה. דימיתי את מה שיש לה למבצר העתיק הבנוי מאבן. הבטחתי לה שנשמור על המבצר, לא נפרק את האבנים שבנתה לעצמה, אלה נפתח פתח צר, נכנס פנימה ונגלה כוחות נוספים. והיא הלכה על זה, ובמהלך הטיפול היא בחרה בדרך חדשה, החליפה עיסוק והקימה עמותה מכובדת לטובת האנושות, ואנשים מכל העולם באים מתפעלים ותורמים. השינוי שלה הצליח בזכות תהליך זוגי שבו בן הזוג, שאוהב אותה, פירגן לה ועודד אותה לכל אורך הדרך. זהו חלק הכרחי (מכפיל כוח) לצמיחה אישית בתוך זוגיות מאושרת שחיזקה את הקשר ביניהם והאושר המשפחתי. אהבה, תשומת לב, פרגון.

גישה זו מאפשרת לבני הזוג לגלות נאמנות ומחויבות זה לזה, לאו דווקא בשל הפחד מבדידות ומצורך ביציבות חברתית, אלא מתוך התמקדות והתכוננות פנימה איש אל אחיו. הבניין שלהם אינו נבנה ביחס למשפחה, לחברה וכן הלאה, אלא דווקא ביניהם, מבלי אנשים נוספים הנכנסים למרחב המשותף. בני הזוג מונעים מרצון לחבור יחד על מנת להגשים משהו אישי וייחודי להם. בני זוג היוצאים מנקודת מוצא כזו, אינם מתמקדים בשאלה מיהו הנותן או המקבל, מיהו החזק או החלש. הם מניחים שבכל אחד מהם גלומים כוחות רבים ושונים, חוזקות וחולשות אלה ואחרות, והמשימה שלהם היא להשלים זה את זה ולסייע זה לזה לממש את עצמם בדרך הטובה ביותר. כמובן, גם במערכת יחסים כזו ישנה דינמיקה של נתינה וקבלה, אבל היא אינה מכתיבה מטרות מוגדרות מראש, אלא מתחשבת בזרימה ובהתפתחות הטבעית של כל זוג בפני עצמו. בגישה זו, המטרה העיקרית בקשר נישואין היא, כאמור, מימוש עצמי ומשותף של בני הזוג ולא רכישת מקום יציב בחברה. מתוך כך, השאלות לגבי המועמדים שונות בתכלית מאלו של הגישה הראשונה.

גם את הטראומה אפשר להפנות למקור. לשאול את הטראומה מה היא צריכה. זה יכול להיות בדים ארכיטיפים מלאכים. משאבים מהורים מאותו המין. תרומת זרע וביצית – אם הבעיה אצל הגבר הוא עלול להרגיש שנכשל כגבר ולא הצליח למלא את הדבר העמוק שבו. משהו אז נכשל גם בהורות, בזוגיות אם משהו במערכת הרבייה לא עובד, תחושה של כשלון פנימי. כמו כן יש פה סיפורים ממקום אחר בגלל עוד DNA שנכנס למערכת. ויש חצאי אחים ואחיות בעולם מאותו DNA . הDNA יודע את כל הסיפור. זו עבודה עדינה. לחפש סיפור של הDNA שהוא הפתרון שלכולם יש מקום, לכל התרבויות וההורים שתרמו להבאת הילד לעולם. הילד מחפש את השייכות שלו לכל מי שהשפיע על קיומו. הפרייה מלאכותית – יש לה נטייה להוציא את ההנאה והתשוקה מהתהליך של הבאת ילד לעולם. ולכן נרצה להיות עם כל חלקי התהליך, עם האנשים שמעורבים, הרופאים האחיות, העוברים המוקפאים ואלו שלא צלחו. כשעוברים הריון עם עזרה רפואית לשאול מה איבדנו בדרך.