Bookmarking אתר מאמרים לפרסום, הפצה וקידום של מאמרים בחינם

הרב יעקב הייזלר
זכה כותב השורות להיוועד לשיחה ארוכה ומרתקת, עם מרן הגאב״ד הגאון רבי חיים מאיר הלוי ואזנר זצוק״ל, בנו הגדול וממלא מקומו של מרן, רבינו עמוד ההוראה, בעל 'שבט הלוי' זצוק״ל, ברבנות שכונת 'זכרון מאיר' המעטירה, ובראשות ישיבת 'חכמי לובלין' המתנוססת לתפארה במרכז שכונת 'זכרון מאיר' בעיר בני ברק, הישיבה הק' שמרן זצוק״ל מסר נפשו עליה במשך קרוב לשבעים שנה ברציפות, מתוך מטרה להעמיד דורות של ת״ח ועובדי ה' בדרך המסורה מדור דור.
לשמוע ממנו אמרי שפר, עובדות, הדרכות והנהגותיו בקודש של אביו הגדול מרן זצוק"ל. השהייה במחיצתו של מרן הגאב"ד זצוק״ל, הייתה חוויה רוחנית לכשעצמה, זכרונותיו הקולחים והשוטפים על אביו מרן זצוק״ל, לצד ישוב דעתו הנדיר, השרתה על הבאים במחיצתו אווירה עילאית מיוחדת במינה.
ישבנו בביתו קרוב לשעה תמימה, בדבריו חשנו והרגשנו כי אנו חוזרים אחור במנהרת הזמן, דור או שניים קודם לאותם תקופה זוהרת, בעם ישראל שלפני המלחמה ולאחריה. הגאב״ד העלה בפנינו נקודות וציוני דרך חשובים בחייו הזוהרים של מרן זצוק״ל, דברים שיש בהם תועלת מעשית בחיי היום יום, כי ממנו ניקח לעבוד את ה'.
רשמנו את הדברים למשמרת עולמים עלי גיליון, לתועלת הקוראים הי״ו, חלקם הגדול מתפרסם בספר 'רב רבנן' לזכרו של מרן זי״ע, ובזאת אנו מביאים את הדברים בהשלמה, כפי ששמענו יוצא מפי מרן הגאב״ד. קראו ותחי נפשכם.
מרן הגאב"ד זצוק״ל פתח את שיחתו ואמר בהתלהבות, מתוך ערגה לאותם ימי זוהר, כאשר האור הגדול של מרן בעל 'שבט הלוי' זי״ע זהר והזריח את שמי העולם התורני כולו: "מהותו ותמצית דמו ונפשו של עט"ר מרן אאמו"ר זי״ע היתה התוה״ק, בה הגה כל ימיו מתוך שמחה יתירה ובהתלהבות, ועליה מסר נפשו כל ימיו עד זיבולא בתרייתא ממש.

"מאז יומו הראשון של אאמו"ר זצ״ל, הבינו ליבו ונשאו דעתו לעבוד את ה' בכל לבו ונפשו, ולרכוש ידיעות נרחבות בתוה״ק. הוא לא התעניין בהוויות העולם, נפשו נמשכה מינקות להוויות אביי ורבא, בתמימות גדולה ומתוך רצון לקנות בקיאות וידיעה בכל חלקי התורה. בני משפחתו הקרובה, אחיותיו ובני דודיו היו יראים ושלמים, אך כמנהג המקום היו רגילים לרכוש השכלה במקצועות שונים, ולהרחיב את ידיעותיהם בתחומים שונים, ומשעמדו על משיכתו ללימוד התורה, ובחוסר העניין המוחלט שלו בשאר חכמות ומקצועות העולם – קראו עליו בחיוך שהיה בו נימה של ביטול: 'איר טויגט צו גאר ניקס, נאר צו א בלאט גמרא'… כלומר, הוא לא יצלח למאומה, הוא יודע 'רק' ללמוד תורה ולא יותר מכך…
״בצעירותו, עודנו בחור צעיר לימים, כבר נפרד מבני משפחתו ונדד למקומות תורה בישיבות המפורסמות והחשובות שבאירופה, כמו ישיבת 'חכמי לובלין' המעטירה, שעמדה בראשות רבו הגדול מהר"ם שפירא זי"ע, ישיבת 'נייטרא' בראשות הגה"ק מהרש״ד אונגר הי"ד, ישיבת 'צעהלים' בראשות הגה"ק מהרי"א כהנא הי״ד, אב״ד אונגוואר. בכל הישיבות האלו הפליא את כל רואיו בהתמדתו הנדירה שהייתה לאות ולמופת בפי כל".
מתי וכיצד הגיע ללמוד בישיבת 'חכמי לובלין' ?
"כששמעו הטוב של הגה״ק מהר״ם שפירא זצוק״ל, וישיבתו הרמה 'חכמי לובלין' באו לאוזניו, מיד איוותה נפשו של אאמו״ר להתקבל ללגיון התלמידים. שום דבר לא עמד נגד רצונו. זאת הייתה מסירות נפש שלו ושל הוריו, שאז התגלתה למפרע מידת אהבת התורה העצומה שהייתה להם.
"בבואו ליח״ל עשה רושם על הבוחנים של בחור צנוע, שאינו מתאים לישיבה שהתאפיינה בצורבים וחריפים, הורו לו, אפוא, להישאר ללון בלילה בישיבה ולמחרת לשוב לביתו. אאמו"ר זצ״ל לא עלה על המיטה שהוכנה עבורו, וכל אותו הלילה ישב בהיכל הישיבה בירכתי ביהמ״ד, ולמד בהתמדה כדרכו, ולמרות שלא היה שם אור בביהמ״ד, למד לאור החשמל שנכנס קצת מהרחוב. ראש הישיבה מהר"ם שפירא זצ״ל, עבר במקום כמה פעמים באמצע הלילה, והבחין לפליאתו בנער הצעיר היושב ולומד בהתמדה ללא הפסקה. למחרת בבוקר, לאחר תפילת שחרית, ניגש אליו ואמר לו: 'בחוריל, הישאר כאן, מקומך עמנו בישיבה!'"…
לא יצא מבניין הישיבה
"התמדתו היתה אז נדירה ביותר. במשך כשלוש שנים ומחצה למד אאמו"ר ביח״ל, ואף פעם לא שב הביתה. במשך שנה ומחצה, אף לא יצא מבניין הישיבה אפילו פעם אחת! גם כשביקרו אדמורי״ם נודעים בעיר, היה אאמו״ר מגיע לחזות בשולחנותיהם ותפילותיהם שעה קלה, וממהר חזרה לביהמ״ד. מסר את נפשו ביגיעת ודביקות התורה, הוא המשיך ללמוד גם בתקופת בין הזמנים, והיה תדיר בז לכל חללי דעלמא, כך העפיל לדרגותיו הנשגבות והנעלות.
"דבר ייחודי נוסף שהתברך בו אאמו"ר זצ״ל, היא יראתו הטהורה כל ימיו. כבר בבחרותו ביח״ל היה צועד מדי יום בשעה קבועה לפינה מסוימת בחצר הישיבה, ליד אחד העצים, שם נהג לעמוד ולשפוך שיח בדמעות שליש לפני בוראו, שיזכה לצאצאים יראים ושלמים, וכך נהג עד ערוב ימיו שלא פסק מלהתפלל להצלחתו ולהצלחת צאצאיו".

מה עושים לעילוי נשמת הנפטר – קרא כאן
מי יצמח לגדולי הדור?
"בימים ההם כבר, בתקופת לימודיו ביח״ל, הועידו אותו רבותיו ומכיריו לגדולות ונצורות. שמעתי מיהודי שלמד ביח״ל, כי באותן שנים שאאמו"ר זצ״ל למד בישיבה, התגורר בישיבה יהודי פולני ת״ח וישיש מופלג, שגילו נשק לגיל התשעים. הוא היה אדם חסר כל, אלמן וערירי. בחורי הישיבה היו, אפוא, כל חייו ודאגתו. תפקידו היה לנעול את כל חדרי הפנימיה במהלך שעות היום והלימודים, למעט חמישה חדרים שהוקצו עבור בחורים שחשו בחולשה, ובקשו לנוח קמעא ולחדש את כוחותיהם. הוא היה מסור בצורה יוצאת דופן לבחורי הישיבה, והיה מקפיד שאף אחד מהבחורים לא ייעדר מהלימוד.
"פעם נעמד אותו יהודי בהיכל הישיבה, וקרא ואמר בפני כמה בחורים: 'יודעים אתם מי הם אלו שיצמחו לת״ח גדולי תורה וינהיגו את הדור הבא?'. השומעים הפנו את מבטם לפינה אחת, בה היה מקומם הקבוע של התלמידים החריפים, בעלי הלשון, המצויים בענייני העולם והכלל. אך אותו היהודי ענה בשלילה: 'לא ולא', קרא אותו יהודי והצביע בידו על הפינה השנייה של ההיכל, בה היה מקומם של המתמידים שבחבורה, שישבו בקרן זווית ועסקו בתורה רוב שעות היממה ברציפות – ובתוכם אאמו"ר זצ״ל, והיו נחשבים לכעין 'בטלנים' בישיבה, 'אתה רואים אותם?', שאל – כשהוא מחווה באצבע לכיוונם – 'הם אלו שיצמחו לגדולי הדור העתיד!'".
"אגב, ברצוני לספר כי קירבה מיוחדת היתה לאאמו״ר אצל המשגיח דיח"ל, הגה"ק הר"ש מזעליחוב זי״ע. על בקיאותו הנוראה בכל חלקי התורה של הר"ש מזעליחוב, שמעתי מאאמו״ר, כי בפעם הראשונה שישב עם רבותיו מהר"ם שפירא ומהר"ש מזעליחוב, שאל מהר״ם את מהר״ש: 'הלוא הנך מתאונן תמיד כי שכחת תלמודך… מה ידעת יותר, ממה שהנך יודע היום?!'. רבי שמעון נענה לעומתו: 'בצעירותי, ידעתי כל סברא בתוספות, אם וכיצד היא מתאימה לכל הש״ס. ואילו כהיום, אין ראשי יכול עוד לשאת היקף זה'…
"אאמו"ר זכה לקבל מידיו של רבו מהר"ש זצ״ל תעודת 'צורבא מרבנן' נלהבת, בה העיד עליו בתארים מופלגים עוד בהיותו רך בשנים, כאשר כתב עליו: 'הרב הגדול, בקי עצום בכל חדרי תורה'…"
הראשון בפרשבורג
"כך גם לאחר נישואיו, המשיך אאמו״ר בהתמדתו והתעלה ביותר בתוה״ק, דבר שהיה אז לפלא ולתמיהה בעיני הכל.
"האמת היא", אמר לנו הגאב״ד: "בפרשבורג שלפני פרוץ השואה, היו אמנם יהודים רבים וכשרים, מדקדקים בהלכה ותומכי תורה. אבל מנגד, בני ישיבה המקדישים את כל יומם ללימוד – היו מועטין בה. רוב ככל בני העיר היו יהודים שהתפרנסו ממקצוע כלשהו. כשזקני רבי מרדכי גלבר זצ"ל, ראש הקהל של פרשבורג, בחר באאמו״ר זצ״ל כחתן עבור בתו, שאלוהו כל מכריו מהו המקצוע שרכש החתן לעצמו. 'אין לו שום מקצוע', השיב להם זקני זצ״ל בפשטות, 'חתני יושב ולומד תורה כל היום, מבוקר עד ערב ספון הוא בביהמ״ד!'. אנשים הביטו על זקני בתמהון, הם לא הצליחו להבין איך לקח לעצמו חתן חסר כל מקצוע. אך זקני לא שמע לדבריהם, הוא היה יהודי אוהב תורה, וידע להעריך נכונה את לומדיה. הוא היה הראשון בעיר פרשבורג, שאירס את בתו עם חתן שאינו בקי במאומה בהוויות העולם הזה".