מן שמיא התעוררתי בשנה האחרונה לראות ספרים הרבה
מן שמיא התעוררתי בשנה האחרונה לראות ספרים הרבה, בדבר חידוש התכלת בציצית, והייתי כאחד הנמושות ממשמש והולך לאיטי, ומלקט מעט מהשבחה, גרגר פה וגרגר שם, ואחר שיצאה לאור המהדורה הראשונה באו היוגבים ומצודות להם, ובכל מהדורה נוספו מהם לקפחני, וכל מצודה הנפרשת לעומתי סגרתי, וכל פח יקוש סתרתי, ובעזר אדון הכל יתברך ניצלתי.
ובתחילת דרכי, בשבתי על מדוכה זו, אמרתי לנפשי אולי יש מקום מכל מקום, לרדוף להשיג לי התכלת, שתהא לי טלית מצויצת כהלכתה בפתיל של תכלת, הן עתה רבים האומרים להטיל תכלת בטלית שלהם ועימם טענה הנשמעת, כי אם לא יועיל לא יזיק, יען בהגלות נגלות לנו החלזון הגנוז, מצווה רמיא עלינו לחדש את שאבד לנו, לקיים מצוות ציצית בפתיל תכלת, כמו שהיה כשעמד הבית בתפארתו, בימי אבות אבותינו הקדמונים, ומעתה והיה לכם לציצית עם התכלת כבראשונה, מצוה מן המובחר.
כמה עולה כתיבת ספר תורה לך ולמשפחה
ויש את כת השוללים לאמור לא לנו, אף כי היה לאבות אבותינו, ומאיתו יתברך היה דבר הגניזה, ואף טבא עביד רחמנא לעמו שאינו, ויתחדש לנו במלוא הדרו לעתיד לבוא, עת יבוא שילה, ויבנה בית תפארתנו בשלישית, אבל עתה עדיין גנוז הוא מאיתנו, ובעניין זה אין חולק בין דורשי הח״ן.
ואמרתי לנפשי ארחץ בנקיון כפי, ואסובבה כפי כוחי מערכות נתונות, ואיני בא כמורה, אלא תורה מונחת לה בקרן זווית, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, ואיך שלא יהיה, בין מכוון לאמת, בין לא, שכרי ש׳פון טמון עימי.
ויודע אני בעצמי שקצרה ידי להשיג הרבה, ועמודי הוראה אומרים דברים מקרבים לכאן, ויש גדולים ועצומים אחרים מרחקים לשם, ואם אשים עצמי בין הרים טחון אטחן, לכן באתי לראות לעצמי ולא לאחרים, ובכוונת מכוון, שאף על הצד הרחוק ביותר, מוציא אני דמים רבים על מצווה יקרה זו, אך מאידך גיסא, על החשש הרחוק ביותר, אמנע עצמי מתכלת, ויהיה שכרי בלימוד בלבד, ויעלה כריח ניחוח לפני הבורא יתברך עצם ההשתדלות שפעלתי ל׳לבן תכלי׳ת העניין, כי הוא יודע כל הנסתרות, בוחן כליות ולב, ותעלומות סתרי כל חי, חופש כל חדרי בטן, ובוחן כליות ולב, ואין דבר גנוז ממנו, ואמרתי לעצמי שאם יצאו למרות הכל דברים נאים ומתוקנים, תחת ידי, ויש בהם תועלת לעם קדוש, מבוררים ומבוארים ומאירים כפי קוצר דעתי, וה׳ יעזרני, הפיצן ואחלקן בישראל, כי כך ראוי לעשות, למען יגדיל תורה ויאדיר.
ומספר עניינים היו עיקר לנגד עיני לבאר לעצמי, עת אזרתי כגבר חלצי לגשת למלאכה נכבדה זו, והראשון לכולם האם באמת אינו מזיק במידה וטעו לחשוב שזה החילזון, או זו התכלת, ואינם, ואם אמת הדבר שאפשר שכן מזיק, אף אם נאמר שאכן חלזון מצאו, האם אפשר לחדש דבר זה שאין לנו מסורת בו, ואם אפשר אז מהו החלזון, וגם האם מוכרח רק מחלזון לעשות התכלת, ועוד מהי התכלת שאמרו, הן בתורה לא תמצא את הכחול, ולכן אפשר שהיא כוללת גם את אשר קוראים אנו לו כחול, היינו אפשר שהיא תכלת בהירה ועד כהה שיש בה שחרות כמעט, ואחר כל זה אם נצבע את הצמר, איך נדע, אף שאין לנו מסורת, שנצבע כראוי, ומה יהא שונה ממראות נדה, כי מי הוא זה שיהין לטהר אשה לבעלה ללא מסורת שקיבל מרבותיו, וגם הן אמרו לנו חכמים שגנוז הוא החילזון, ומאידך רבו המקומות, בש״ס ובמדרש, שבהן משמע שכן הייתה תכלת תחת ידם של חכמים.
ואם תעיין בקונטרס כולו יתברר שעל פי רוב טענות מחדשי התכלת זהות במהותן, ולכן מטעם זה אפשר שתהא הראיה לאחד, היא אף ראיה ראויה להיות לשני, או המענה לאחד ראוי להיות מענה גם לרעהו, ודע כי אין מלאכתי הכא לשכנע את המשוכנעים, ילמד הרוצה ללמוד, ללא נגיעות קודמות, את הנכתב בעלים המונחים לפניו, וישפוט ביושר ותום ליבו, בין כל מה שנאמר בספרים עד עתה בעניין התכלת, לאשר כתוב הכא בספר קטן זה שלפניכם, וראיתי בעצמי שהנגיעות מטות המשפט, יען אחר שהתברר לי ללא ספק העניין, עיקמתי ההבנה באיזה מקום, ומן שמיא היה עזרי לראות המעוות ולתקנו, למען עוולה לא תמצא בשפתי, ולמען יכון החיבור בתפארתו, וחס ושלום אקריב בעל מום.
ודע כי הקשתי על דלתי מספר תלמידי חכמים מובהקים בענייני תורה, ומהם גם ידועים, וחלקם אף ממצדדי התכלת, ואין להם עד עתה מענה על עיקרי הטענות, ואם יהא מענה שניכר בו שהיה הקונטרס כולו מול עיניהם הבוחנות, ואיתם דחייה ראויה, אהיה שש כמוצא שלל רב, וגם בלי נדר אפרסם זאת ברבים.
ועוד עליך לדעת אף שאינו ברור בהרבה מקומות דמיירי בתכלת, אלא בעיקר בסגול, ולעיתים אדום ואפילו ירוק, על כל פנים השבתי על האמור כאילו בתכלת דיברו, על מנת להגדיל התורה ולהאדירה, ואם תראה בקונטרס דברים חוזרים קצת על עצמם, לא נמנעתי להביא כל דבר במקומו הראוי על אף יוקר הדפוס, יען כך דרכי בכל חיבור היוצא תחת ידי להקל על הלומד, כי חולשא ירדה לעולם, והערת העיון השולחת לעיין במקום אחר מכבידה על הלומד.