פניני תורה – הפה הוא קולמוס הלב, והשירה קולמוס הנפש
הפה הוא קולמוס הלב, והשירה קולמוס הנפש. לכן תמיד כדאי לשיר ולאהוב את השירים החסידיים, ודבר זה הוא מיסודות החסידות, ומי שאינו אוהב שירי קדושה, יש לו לחקור אחר קדושת יהדותו.
לעומת זאת שירי יללה ודיכאון הם מצד הסטרא אחרא (ולילי"ת) ששמה מורה על כך, לשון יללה, לכן השומעם נלכד בטומאה ובהתגברות היצר עליו, ויש להזהר מכך.
אם באפשרותו לשלם יותר על מצוה ובכך להקדים עשייתה או קנייתה, מוטב לעשות כן מאשר להתמקח במחירים ולעשות סקר מחירים ולעכב המצוה כמנהג כמה חסרי אמונה שהכסף חשוב להם יותר מהמצוה.
שהלא אם הוצאת יותר כסף על מצוה שיכולת להוציא בעבורה פחות כסף במקום אחר, גם הוצאה זו הרי נחשבת לך למצוה ותיכנס לחסכונך בעולם העליון, מלבד זאת שהשם יתברך בודאי יחזיר לך.
כדאי לפרוע תשלומים על כל דבר ובמיוחד על דבר מצוה כמה שיותר מהר, ולא להיות בעל חוב אף פעם אם לא במקום הכרח.
לנדור ולהשבע בקלות – זהו חוסר יראת שמים, אנשים לא מבינים את גודל החומרה שבנדר ושבועה.
טוב לקרוא פיטום הקטורת בכל יום – סגולה לישועה והרבה דברים טובים
אם בתפילה הפה והלב שווים אצל האדם, אזי התפילה מאוד מעוררת אותו ומרגשת אותו, והתפילה תהיה עבורו שיעור מוסר גדול וחיזוק נפלא בעבודת השם יתברך.
אם אנשים היו מפנימים את תוכן הפסוקים והברכות שבתפילה, היו יוצאים מהתפילה מחוזקים כמו אם שמעו כמה שיעורי מוסר יחד.
כדי לא להיתקל בבעיות ואיסורים של לשון הרע, כדאי להתרגל שלא לדבר על אחרים כלל ולא להתלונן על שום דבר. אלא אם משהו לא מתאים לך או מקום לא מוצא חן בעיניך תקום ותעזוב באין אומר ואין דברים.
רבינו אמר שבימינו אנשים לא מדקדקים בלשון במבטא ובהיגוי וכד', כי הדקדוק אינו נצרך כיום.
וכמו כן לא צריך לדקדק בחומרות בהלכה כשהדבר מביא מתח ולחץ ומוריד שמחה ואינו מקרב להשם יתברך.
ורגיל בפי אנשי שלומנו: וח"י בהם, ראשי תיבות ולא חומרות יתירות, כמובא בהשמטות שבחיי מוהר"ן.
מי שמשתתף קבוע בשיעורי תורה, זה מעיד עליו שהוא מעוניין לדעת כיצד להתנהג בהלכות והליכות וזוהי עדות נאמנה ליראת שמים שלו.
אך המשתתף בשיעורי תורה שאינם נוגעים בחיי המעשה אלא כגון גמרא בלבד אין כאן עדות כלל.
המקובלים אמרו שכשקונה אדם בגד או תכשיט לאשתו, יכוין שהוא מלביש בכך את השכינה הקדושה.
ואם הוא מיטיב לשכינה הקדושה בודאי שתבוא עליו ברכה, ולכן אין הברכה שורה בביתו של אדם אלא בשביל כבוד אשתו שנאמר "ולאברם הטיב בעבורה".
המנבל את פיו גוזר על עצמו חיים שלמים של רוע וצרות גם אם מגיע לו טוב.
הדור האחרון הגיע, הנסיונות מאוד גדולים ויש משימה חשובה מאוד והיא להפיץ את שמו של השם יתברך בעולם. צריכים לדבר עם כל אחד על ה', כל אדם שאתה פוגש, אפילו גוי, דבר איתו על ה'.
יש להיזהר שלא ישיא אדם את בִּתו לעם הארץ ואפילו אם הוא חובש כיפה, אם אינו הולך לשיעורי תורה באופן קבוע או שאין הוא צמוד לדעת תורה, הוא נקרא עם הארץ.
אישה בטלה ממעש ועצלה מפעולה, זהו דבר מאוד מסוכן, יותר מהבטלה אצל הגבר.
הדבר מצוי הרבה אצל זוגות צעירים בלי ילדים, ויש לתת את הדעת על כך.
ואין הכוונה שתצא האשה לעבוד חלילה כי אשה כשרה וצנועה מקומה בבית, אלא שתמצא לעצמה בבית עיסוקים שונים.
ר' נתן אמר שהלוואי שלגדולים בתורה היה את הלב הנשבר שיש לו. היה לר' נתן לב רותח בעבודת השם יתברך.
יהודי חייב לב חם ורגש גדול להשם יתברך, ולב נשבר הוא חלק מכך.
אדם שלא בוכה להשם יתברך זה מעיד שליבו קר, הפתגם אומר "כאשר יעדר יקוד הלב תקפא הדמעה במקומה", כשאין לב חם אין דמעות.
כאן יש פיטום הקטורת המלא לקריאה מיידית קרא עכשיו