"כי תצא למלחמה על אויבך" (כא, י)

17 באוקטובר 2020 | מאת: | מאמרים בקטגוריה אמונה

"כי תצא למלחמה על אויבך" (כא, י)
כתבו הראשונים שהתורה מרמזת כאן על מלחמת האדם עם אויבו הגדול – הוא יצרו הרע, ולכן נאמר "כי תצא" בלשון יחיד ולא "כי תצאו" בלשון רבים, כיון שבמלחמת יחיד הכתוב מדבר. מוסיף החתם סופר לבאר עפ״י זה את המשך הפסוק: "ושבית שביו" למד מדרכי היצר הרע את דרכי המלחמה שלו, ובאותה מידה של זריזות ועקשנות שהוא משתמש נגדך, תשתמש נגדו וכמו שאין היצר מסיתך בפעם אחת להטותך מדרך הטוב לדרך הרע, כי אם היום אומר לך עשה כך, ומחר אומר לך עשה כך, עד שמטה אותך לדרכו, אף אתה, אם הינך חפץ לנצחו אל תעשה קפיצות, אלא עלה ממדרגה למדרגה עד שתגיע לתכליתך. מסופר על רבינו החפץ חיים זצ״ל שלעת זקנותו בבוקר סגריר אחד, כשהתכונן לקום ממיטתו כדי להתפלל בהשכמה כדרכו, בא אליו היצר הרע לפתותו שלא ילך להתפלל, כי הקור עז בחוץ
והוא זקן ועלול להתקרר, לחלות ולמות ח״ו,
"איננו שומע בקולנו" (כא, כ)
היה אחד מהם… חרש אינו נעשה בן סורה ומורה שנאמר איננו שומע בקולנו… ולא חרשין (סנהדרין ע״א).
מה ראיה היא זו, שאם אחד ההורים חרש הוא אינו נעשה בן סורר ומורה, והלא הכתוב "אינו שומע בקולנו" מוסב על הבן? אלא, כשאדם מטיף מוסר לזולת אין הוא עשוי להשפיע עליו אלא אם כן הוא עצמו שומע את אשר פיו אומר והוא עצמו מקיים את אשר הוא דורש מחברו, כי אז הרי אלו דברים היוצאים מן הלב והם נכנסים אל הלב.

כמה זמן לוקח לכתוב ספר תורה לסופר
אם אחד ההורים "חרש" הוא ואיננו שומע בעצמו את אשר הוא דורש מבנו, מן ההכרח שיהיה הבן "איננו שומע" ואין האשמה תלויה בו, וממילא אי-אפשר לדון אותו בתור סורר ומורה, שכן האשמה תלויה בהוריו
על כן, מכיוון שאמרה תורה: "איננו שומע בקולנו" – מחמת
שחיתותו ורשעותו, הרי משמע מזה
ועליו לקיים את הפסוק "ונשמרתם לנפשותיכם", ואונס התורה
פוטרת וכוי…
סיפר החפץ חיים שכמעט ששמע לו, אבל מיד הרגיש מי הוא זה המפתה אותו – היצר הרע, ואז התגבר כארי ואמר לו: ממך אני לומד, אף שהינך זקן הרבה יותר ממני.. וכמו שאתה לא התעצלת אפילו בקור עז זה לקום ממשכבך ולבוא ממרחקים
לפתות אותי, ולא המשכת לישון ולא עזבת את תפקידך, על כן דווקא ממך הנני לומד, וגם אני לא אעזוב את תפקידי! התגבר וקם והלך להתפלל כדרכו.
"וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (כא, יא)
"עמו אנכי בצרה"
באחת ההזדמנויות הגיע רופא הלב של הרה״צ ר' אשר פריינד, ד״ר גוטסמן, לבקרו.
הוא ראה שר' אשר לוקח את הכדורים רק כאשר המצב מתחיל להשתפר מעט…
התפלא הרופא ושאל אותו: למה אתה צריך לסבול? קח את הכדור מוקדם יותר ותסבול פחות!
אמר לו ר' אשר: באים אלי אנשים כאובים, חלק מהעבודה שלי זה להרגיש את הכאב שלהם,אני חייב להרגיש כאבים כדי שאוכל להבין אותם!!!
(נקודות של אור – ספינקא)
שההורים עצמם אינם "חרשין" ושומעים הם מה שיוצא מפיהם, שכן אלמלי היו "חרדין" ובעצמם לא היו מתנהגים ביושר ובהגינות, הרי לא היה ה"איננו שומע" של הבין מחמת שחיתות ורשעות, אלא משום שדברי-ההורים אינם עשויים להשפיע עליו.
(מפי השמועה)
"ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו" (כא, כא)
העונש שניתן לבן סורר ומורה בפרהסיה, אמור לזעזע את אמות הספים ולהחריד את העם, למען לא יעלו בדעתם לעשות כמעשהו. מלבד זאת, כותב
לפעמים, מתיר הרופא לחולה לאכול איזה דבר שלא ראוי לו, מפני שהחולה מפציר מאד והרופא רואה שזו הדרך היחידה לשכנע את החולה שהדבר אכן מזיק לו. יאכל קצת, ינזק מעט, ויבין שהרופא צודק.
אומר המגיד מדובנא, כך הוא גם במצות התורה המתירה לקחת אשת יפת תואר. היצר הרע מסית את האדם כאילו התורה מונעת ממנו דברים רבים, מועילים וערבים לגוף, ולכן גזרה התורה להתיר לאדם פעם אחת דבר שנפשו מתאווה לה ביותר, וכולנו מכירים את דברי חז״ל שסופה
"ילקוט האורים" בשם "פרח לבנון" שטמונה כאן הדרכה נחוצה ביותר לאדם הרוצה להשפיע ולחנך אחרים בדרך הי, ותוהה מהי הדרך הנכונה ביותר לעשות זאת.
כלל עתיק יומין הוא (סנהדרין יח ע״א): "קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים", קודם עליך לתקן בעצמך את הדרוש תיקון, ורק לאחר מכן תוכל לחנך ולבקר אחרים, וכך יתקבלו הדברים, ולא תתקבל תגובה צוננת של "טול קורה מבין עיניך". זהו שאומר הפסוק: "ובערת הרע מקרבך", רק לאחר שתשכיל ותצליח לבער את הרע ולתקן את
של אותה אשה להיות שנואה, והבן
שיוולד ממנה יהיה בן סורר ומורה
ואז ידע ויבין האדם שכל המצוות כולן נתנו מאהבת הבורא יתברך ולא מונעים מאיתנו שום דבר טו ב.

מאת:

פרסם באתר כ - 22 מאמרים.

תגובות למאמר ""כי תצא למלחמה על אויבך" (כא, י)"

Time limit is exhausted. Please reload the CAPTCHA.