ניטשה לא למד מסכת נידה/אסף אליעזר ספייב

28 בינואר 2020 | מאת: | מאמרים בקטגוריה פילוסופיה

דיון מחשבתי בהוכחה האנתרופולוגית כפי שהיא ניבטת אצל דקארט וניטשה/אסף אליעזר ספייב.

*מאמר זה הוא המשך לשיעור שהועבר על ידי בספר "הגיונות" מאת דקארט( https://youtu.be/HsB2_kRiqlQ)*

פתיחה- איזה עמל ואיזה נעליים?
האם נולדנו לעבוד,או להרוויח כסף, ועד כמה המושג חירות חי ביום יום שלנו?
הגמרא במסכת סנהדרין מביאה את הפסוק מאיוב "כי אדם לעמל יולד"(איוב ה,ז):
"אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר :'כי אדם לעמל יולד' איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא […]
ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה
"(תלמוד בבלי סנהדרין צט עמוד ב)
כלומר הגמרא מבינה מהפסוק שהאדם נולד לעמל,אך שואלת באיזה עמל מדובר,בעמל פה(שיחה=תפילה) או בעמל מלאכה(גמילות חסדים)? ואולי דווקא בעמל לימוד התורה?
המשנה באבות (א,ב)מלמדת אותנו שעל האדם להתמקצע בסטנדרט בשלושת הפרמטרים:
גמילות חסדים-דיאלוג עם הסביבה
תפילה-דיאלוג עם הבורא
לימוד(תודה)-דיאלוג אימננטי,אישי
כאשר הדגש הוא על הפן היישומי-פרגמטי ; כך למשל בהמשך "הלומד על מנת לעשות מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות"(שם ד,ה).
על גודלה האמיתי של הביצה
אכן אנו מוצאים בתושבע"פ דגש ייחודי על יישום המצוות ,על הפרקטיקה שמעבר למתודה. ולעיתים הדיאלקטיקה מזמנת לנו דיונים שובי לב, כך למשל המשנה במסכת כלים,הדנה ביחידות המדידה הקדומות,הלא הן "כזית" כ"ביצה",כ"תמר(ה)" וכדו'.
"כביצה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית.
רבי יהודה אומר: מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, ונותן לתוך המים, וחולק את המים.
אמר רבי יוסי: וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה? אלא הכל לפי דעתו של רואה."(כלים יז ה)
דהיינו, נמל הבית של האני,המגרש הפרטי של העצמי מוטל בספק . הלא אפילו את אמת המידה הקדומה קשה היה להגדיר-זה סובייקטיבי- זה עניין של נקודת מבט. מי קבע שכך יש לחשוב מי נטע בנו את התבנית הסטגנטיבית הזאת ?ממשיך רבי יוסי בתהיותיו "אמר רבי יוסי: מה שינה זה ממלבני בני לוי, שמלבני בני לוי טהורין?!"(שם יח ד)
האופציה המתבקשת "להעלים עין" מן הסיטואציה ,אינה על הפרק"[…]ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר[…]"(שם א טז) בכל מקרה אנחנו נידרשים ונדרשות להגיב.

דקארט מנביט את הקוגיטו
ב-1641 כתב דקארט את המשפט היותר ידוע ומפורסם שלו
"אני מטיל ספק ,משמע אני חושב,משמע אני קיים" הקוגיטו מבטא מעבר בין הסובייקטיבי ביותר (האני החושב) אל האובייקטיבי ביותר(ידיעה ודאית בדבר קיומו של דבר מסוים בעולם-הא-לוהים) הנקודה הארכימדית,נקודת ההתחלה היסודית של כל אדם היא ,הכרת האני עצמו, ואין זה משנה את מי תשאלו מדקארט דרך אברהם אבינו,משה רבינו, קונפוציוס ,אפלטון ,ריה"ל ,רמב"ם, שפינוזה ,ברקלי ,יום,ניטשה קאנט,יונג, הוסרל,לוינס,בובר ,אלתוסר ופוקו ,כל אחד מהם יאמר לנו שללא שהאדם מכיר בעצמו אין הוא יכול לצאת לאוויר העולם האונטי, לכן טען דקארט שמתמטיקאי אפיקורוס מהווה אוקסימורון,כי המתמטיקה מתיימרת לעסוק באקסיומה,אך איזה אימפראטיב מוחלט נפגוש בהינתן שאין שום דבר אבסולוטי בעולמנו. עיסוקו של מתמטיקאי שכזה מהדהד כלא רציני,שהרי אם אין אקסיומות בעולם כלל והכל יחסי מה ההבדל בין עיסוק במדע למשחק ברידג'?!
קדם לקוגיטו משפט אחר שלו שהוביל אותו לדרך חדשה ,בה יהפוך דקארט לפילוסוף מן המשמעותיים שקמו בראשית העת החדשה,זאת בנוסף לחידושיו בתחום תורת הקבוצות
"תמיד בערה בלבי התשוקה ללמוד להבחין בין האמת והשקר כדי לראות בבהירות את המעשים שיש לי לעשות ולצעוד בחיים הללו צעדים בטוחים." מילים אלו של רנה דקארט בפרק א' של "על המתודה" (תרגום: יוסף אור, ירושלים, תשכ"ד, עמ' 13)
וכן:"חייב אני לחקור אם יש א-לוהים,כשאך תהיה לי שעת כושר לכך […]כי בלא ידיעת שתי האמיתות הללו אין אני רואה אפשרות לעצמי להיות בטוח באיזה דבר שהוא ."( הגיונות ג)
הדיון העיקרי שעמד עד תקופתו בקשר לתורת ההוויה(אונטולוגיה) הוחלף במידה מסוימת בין השאר גם על ידו לדיון על תורת ההכרה(אפיסטמולוגיה) מדיון על מה קיים לדיון בסגנון "מה נוכל לדעת מתוך מה שמוגדר קיים"
בהגיונות בייחוד בפרקים א-ב ,מבצע לנו דקארט ווקס מחשבתי( ראו למשל בתמצות בסרטון-בין בדיונות להגיונות על הקוגיטו של דקארט. מאמר זה מהווה המשך לסרטון להלן
(https://youtu.be/HsB2_kRiqlQ
כך שנוכל להגיע לעיסוק בשאלות באופן יסודי ומדויק,ולא לרחוץ במחשבותינו הסובייקטיביות ולהוליך עצמנו שולל.
אז מה מתבשל שם בקוגיטו?
בתמצות,דקארט טען שאנו מונעים מדעות קדומות שלימדונו הורינו ומורינו,שגם אם נרצה להסתמך על החושים שלנו ולנהוג כאמפיריציסטים שהיו בתקופתו ולאחריה(עיינו ערך ברקלי,הובס,ג' סטיוארט מיל והגדול מכולם בעיני בתחום הזה פרנסיס בייקון) החושים שלנו לא מושלמים ע"פ רוב ועשויים להגיע לאי דיוקים,כך למשל אדם שאינו רואה 6:6 או אדם ששמיעתו נפגמה במקצת במהלך השירות -מסתמך על ראיה ושמיעה כשהן עצמן לא מושלמות.כמו כן, אם הגעתי לעיר שכולה עיוורי ועיוורות צבעים ,אז האם השולחן הזה אדום או ירוק לפי מי הולכים?
כמו כן הוא מציג שם עוד שתי אפשרויות יותר קיצוניות כמו תאוריית החלום ,והתאוריה שאפילו האקסיומות המתמטיות יכולות לעמוד בספק אם נעלה בדעתנו שישנו "שד אכזר ומתעתע" שגורם לנו לסטיית תקן ולעיוותי ראיה והסקה,מה שלא הוכח כלא נכון מפני שפשוט לא ניתן לערוך אודות כך ניסוי.
אז מה יעשה הנער ולא יחטא באיבוד הדעת? אם הכל מעורער כל כך אז כיצד עלינו לנהוג?
תשובתו של דקארט הייתה האמונה בישות א-לוהית שמהווה עבורנו את החירותי המוחלט,ללא אימפראטיב זה אין דבר אבסולוטי בחיינו,וחיים שכאלה אינם חיים.

הרמב"ם: אין כלום אם לא היה כלום
כאן מעניין לציין נקודת מוצא כללית שמוצאת עצמה לדעתי באופן הכי קוהרנטי אצל הרמב"ם(הלכות חובל ומזיק ח,ג+הלכות יסודי התורה ה,ד + הלכות יסודי התורה ה,ו) הרמב"ם שם מדבר על ההבדלים בין פיקוח נפש לאונס ומתמקד בטרמינולוגיה של שני המושגים הללו. ע"פ הרמב"ם אע"פ שאדם שנאנס לעשות חטא(למשל אם לא תגנוב מפלוני נרצח אותך ואת כל המשפחה שלך) ומעשה הגנבה הוא רע,האדם לא יהיה חייב מפני שבאונס נגזלה ממנו חרותו. ללא חירות, ללא היכולת לבחור בטוב אין שום משמעות למעשים שלנו,שהרי אנוס -רחמנא(הקב"ה) פטרו מהעונש.(וראו עוד הרז"ה,המאור הקטן ,שבת נג+ הגרי"ד סולובייציק ,איש על העדה,82-85)
אין כלום אם לא היה כלום,בלי החירות לחשוב באופן זך אין טעם למחשבתנו.
דקארט משווע לחירות דרך הא-לוהים ,האידאה המוחלטת,בכדי שנוכל באמת לבחור,הלא בלי נתון זה כיצד נחיה בשפיות?

ויקומו המלפפונים ויכו את דקארט
קאנט טען שהקוגיטו הוא בעייתי,משני טעמים
הראשון: למעשה דקארט מנסה להגן על החשיבה האנושית לנוכח חולשותיה ,על ידי שימוש בהנחה אנושית קמאית-מנסה לכבות את האש באבוקה נוספת!
השניה ,עוסקת במבנה הקוגיטו.הקוגיטו:
חושב>משמע קיים, תמיד יהיה פסוק אמת.זה למעשה טאוטולוגיה לוגית. טענה הנטענת על ידי ומופנה כלפי הרי שהיא נכונה תמיד ברם רק בגבולותיי הסובייקטיביים. כך קרה למעשה הבלתי רצוי, המעגל הקרטזיאני הכה בדקראט עצמו,המלפפון הכה את הגנן.
מעגל קרטזיאני-פירושו כשל לוגי של מעגליות.הסבר שתמיד יהיה נכון מפני שהוא מעגלי.
ובניסוח סילוגיסטי:
א נכון כי ב
ב נכון כי א.
מי אמר שא' נכון,ומי אמר שב'?
ואצל דקארט:
אני תופש את העולם כי אלוקים קיים
אלוקים קיים כי אני תופש את המציאות

מה שהוביל דווקא לדבר ההפוך-במקום אלוהות רציונליסטית וברורה ,להיעדר ולהתמוססות אמיתות חמורה.
לאקאן היטיב לתאר זאת ,מה שבעצם עשה דקארט בתרגילו ההגותי, כאשר הסמיך חשיבה שכלית-אנושית לקב"ה, הוא להמיר סימנים אלגבראיים באותיות האלפבי"ת העבריות[..
.] (לאקאן,מושגי יסוד בפסיכואנליזה, עמ' 226)
הפרדוקס הגדול הוא, שאותו דקארט, שבא לאשר מדע בחסות אלוהים, חנך, בעצם, את המדע המודרני שהוא מדע ללא א-לוהים.(שם שם) . כאשר הא-לוהים מגיע לאשרר את המדע המוטל בספק,והאדם שם גורלם זה בזה הרי שברגע שהמתמטיקאי יעשה באמת לאפיקורס,ברגע בו ימאס במוחלטות המספרים-ימאס הוא גם באלוקים.

ניטשה:למה מי מת?!
כאן נכנס לסיפור שלנו פרידריך ניטשה ששאל את שאלת מליון הדולר,האם האדם הוא הטעות של האלוקים או שמא האלוקים הוא הטעות של האדם(ראו ב-כה אמר זרתוסתרא ובטרגדיה של המדע העליז בוריצאיות דומות) אך קודם שנתמקד בניטשה עלינו להבין את היסוד הלוגי של דקארט,אותו יסוד שהבעיר את מהומת האלוקים.
בתווך שנוצר ,נכנס ניטשה שטוען שהמצאת הא-ל אינה גדולה על האדם,הוא היה ממציאה והוא גם זה שרצחה(ראו בהמשך דברי ציטוט מדוייק)
בעוד שדקארט טען שהסופי מוגדר על ידי האינסופי ,והמוגבל על ידי שאיננו מוגבל,בא ניטשה וטען הפוך. אליבא דניטשה קודם כל היה אדם שגילה כי הוא יצור סופי,ולכל מה שגבוה ממנו קרא בשם "אינפיניטי", ברם אליבא דדקארט אין האדם יכול לדעת מהי יאכטת פאר אם כל חייו ראה סירות מפרש שבורות .
ניטשה כתב בכה אמר זרתוסתרא את המשפט הבא,המבטא כאלף עדים את הגותו בתחום זה:
" אנחנו מבקשים להיעשות למה שאנחנו:חדשים.ייחודיים.שאין כמותם.המחוקקים לעצמם. הבוראים את עצמם"
כלומר האדם טייל בעולם וחזה בפגמים מפגמים שונים,אבל שאף להגיע לתום מסוים. השלמות האנושית היא ה"על אדם" ,אלוהיו של ניטשה,הוא אלהי נכר הארץ-העל אדם רב הכח והאון.
בספרו על הטרגדיה של המדע העליז,מובא משל האיש המשוגע,משל שנעשה להיות אחד מעמודי היסוד בהבנת ההגות הניטשיאנית,ויחד עם זאת ואולי בעקבות כך,מבטא סטגנציה של היעדר המוסר:
"האם לא שמעתם על המשוגע ההוא שבוקר בהיר אחד הדליק פנס רץ אל השוק וצעק בלי הרף 'אני מחפש את א-לוהים'[…]- מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים בא-לוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחר מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. […] "היכן נעלם א-לוהים" קרא המשוגע, "אני אגיד לכם היכן. אנחנו הרגנו אותו – אתם ואני! כולנו רוצחיו! אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? […] האין צורך להדליק פנסים לפני הצהרים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את א-לוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? – גם אלים נרקבים! א-לוהים מת! אלוהים יישאר מת! ואנחנו הרגנו אותו!"(הטרגדיה על המדע העליז קטע 125)

ברובד השטחי,האלגוריה הזאת באה לומר שלא צריך דת בשביל להיות מוסריים.שכביכול האדם המציא את מושג הא-לוהים כדי שיהיה לו לאן לשאוף ומהיכן ללמוד מוסר "אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר[…](צפניה ג,ז).

אבל ברובד היותר עמוק, אפשר לקחת את המשל הזה להוכחה האנתרופולוגית של דקארט כפי שהיא מופיעה בקוגיטו הקרטזיאני.
דקארט טוען שמתוך כך שאני תופש את העולם
אני חייב משהו מוחלט להאחז בו,והמשהו המוחלט הזה הוא האלוקים. ויש לי מושג אלוקים,לכן עלי להתמיד בחשיבתי כשאני תופס את עצמי בעולם .
כשדקארט שט בפאר ניטשה טבע בבריכה
ברם,סבורני שניטשה במשל האיש המשוגע,מתיימר לתת הרבה מעבר למכה בכנף לטענה הזאת. באומרו שזה שהמושג אלוקים קיים בראש שלנו, לא אומר שאכן המושג הזה קדם לנו אלא שלמעשה ערכנו הבניה חברתית שהצריכה את קיומו של המושג. כפי שערכנו הבניה חברתית שמצריכה את המושג עגבניה כדי שנוכל לרכוש עגבניה ולאכלה, וכמו שיצרנו את המושג יאכטת פאר כדי שנוכל לשוט ולהנות.
אבל דקארט לא דיבר רק על המילה "א-לוהים" אלא על המושג ,זה יכול להיות האידאה הנשגבה של אפלטון(וראו הדיאלוג השלישי עם מנון ) זה יכול להיות החלל הבלתי מוגבל של ניוטון ,עילת כל העילות האריסטוטאלית וגם הקב"ה העברי) זה שהמושג קיים מעצם כך שאנחנו חשים צורך להגדיר מושג כזה בחיינו כל אחת ואחד בדרך שלו,הרי שהמושג הזה קדום לנו.
כלומר גם האדם שאינו מאמין באלוקים יודה שקיים מושג אלוקים בו הוא לא מאמין. איך אומרת הבדיחה,שאחד מראשי הציונות נשאל ע"י בנו איזו יהדות היא היותר מדויקת ולאיזה בית כנסת עליו ללכת,ענה לו האב "יש רק בית כנסת אחד-האורתודכסי- ואליו אנחנו לא הולכים!"
האפיקורס יכול לטעון שאינו מאמין באלוקים,הוא משתמש במושג זה או אחר המתאר את האלוקות.
מכך שאנחנו "ישויות מוגבלות ובעלות סיום" לא ייתכן שהלא מוגבל הגיע למחשבתנו דרכנו,הוא הגיע אלינו דרך תודעה בין סובייקטיבית.וכיצד הגיע לתודעה הבין סובייקטיבית? הוא קדם לכל,הוא עילת העילות וסיבת הסיבות. ולכן אני חושב משמע אני קיים גורר אותי להאמין בא-ל ,והאמונה בא-ל מאפשרת לי לחוש מידת מה של בטחון כשאני חושב .
אליבא דדקארט הא-ל הוא טרסצדנטי ונשגב ,הלא מוגבל והאינסופי שבו יגדירו את המוגבל והסופי שבנו, כפי שהחושך מוגדר על ידי האור,כהעדרו של האחרון, כך אנחנו מוגדרים על ידי הא-ל כפי שאמר דוד המלך,משורר תהילים "[…]ותחסרהו מעט מא-לוהים כבוד והדר תעטרהו[…](תהילים ח) האדם מוגדר כיציר נברא של הא-ל,כפחות מנשגבותו נטולת ההגדרה,בעוד שאצל ניטשה הא-ל הוא על אדם,ולמעשה בפועל אל אדם(אל כמו לא,כמו שאינו).
לפי דקארט בקצה כל מבנה ,בסוף כל אידאה יש מגדיר בלתי מוגבל -במילים אחרות ע"פ תאוריה נאופלטונית זאת על מנת להכיר ביאכטה נפלאה עלי לקבל ממקום כלשהו את המונח יאכטה,ואת המונח נפלאה,אך אם כל חיי ראיתי סירות שבורות, אם לאורך כל הדרך ראיתי כלים שבורים,חרטום מרוסקת ומבנה רעוע לא אוכל לדעת מהי היאכטה המושלמת,לא אדע שזה הכלי שבו אני רוצה לשוט בים. אם אין בי מושג אלוקים קדום לי,לא אגיע למושג הזה לבד,כי כשאשאל עם איזה כלי אני רוצה לשוט בים הידע שיש לנו לא אכיר בכך שיש דבר כזה יאכטה מפוארת שיש א-ל נשגב.
לדעת ניטשה האדם יצר את המושג אלוקים,אבל זה לא הגיוני כי גם אם הוא יצר מושג כזה ואף אם זאת הטובה שבהמצאותיו זה אף פעם לא יהיה כפי שזה מפני שלא-מוגבל שמוגדר על ידי המוגבל הוא מוגבל פלוס.
העל אדם של ניטשה בא לתקן סתירה מסוימת בסתירה רחבה יותר, העל-אדם הניטשאני מעוות בעיני מפני שברמה הלוגיציסטית הוא שם את הסיבה לפני התוצאה ,הוא מסמן את המטרה לפני שבכלל ירה.
איני מושלם-כי יש מושלם ממני,ולא ההפך!
ולכן בסופו של דבר העל אדם הניטשאני הגיע לדברים הנוראיים בהיסטוריה,איני טוען טענה מוסרית על ניטשה וגם לא על חסידיו. הטענה שלי נשארת במישור המחשבתי לוגי, ברגע שאדם לא ראה דבר בעל תום מימיו,לכשידרש לצייר במחשבתו תום הוא לא יבין מה רוצים ממנו.
הטענה המבקשת לשלול את הקוגיטו כי הוא נובע מחשיבה אנושית,היא שחצנית משהו כי גם היא מגיעה מהחשיבה האנושית כך שאין לדבר סוף .
ניכור המתודה:'שיכחה' לשם למידה מוכוונת,יש חיה כזאת?
ומה בקשר לטענה על מעגל קרטזיאני?
בגמרא במסכת נידה ,נידרש רבי שימלאי לשאלה מעין זו :
דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו[…] ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר (משלי ד ד): "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", ואומר (איוב כט, ד) בסוד אלוה עלי אהלי מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר ת"ש בסוד אלוה עלי אהלי וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה[…](תלמוד בבלי נידה דף ל עמוד ב)
אם מלמדו למה משכחו,ואם משכחו למה מלמדו מלכתחילה?
מלמדו- כדי שיהיה לו מושג לאן עליו לחתור ,לאן עליו לכוון בנהר הידע שאנו צפים בו .
משכחו- כדי שיעבוד ,ולא יבוא כשהכל מונח על מגש של כסף.
אדם לעמל יולד,לחיפוש אחר דעת א-לוהים באשר הוא(האדם) שם. ואפילו המונח "תורה" מוכרח שיהיה קודם להיוולדו של האדם,על מנת שזה האחרון ידע לאן ללכת ולמה לקוות.
בתפילת "פתח אליהו" כתוב: "אנת הוא חד ולא בחושבן […]לית מחשבה תפיסה בך כלל"
כלומר אתה אחד,אבל לא במובן המספרי,אין שום מחשבה שתוכל לדון באלוקי,באינסופיותו.העמל האנושי נועד לעוד עמל ,גם המעגל הקרטזיאני יפתח ללמידה חסרת גבול עד אשר נמצא מקום,וכל זאת בחיפוש אינפיניטי אחר הנשגב אל הלא נודע.
בסוף היום אדם לעמל יולד,וניטשה?
הוא לא למד את מסכת נידה.

סגור לתגובות על ניטשה לא למד מסכת נידה/אסף אליעזר ספייב

מאת:

I was a combat medic in IDF , and since my release i have wrriten about a lot of things About judaism and philosophy , about mine poetry and my songs,etc. I will glad Seeing responses and any answers Sincerly Asaf:)

פרסם באתר כ - 5 מאמרים.

.